<h1>תניא רבתי סימן ל'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
וכל היודע בחבירו שרגיל ליתן לו שלום. צריך להקדים לו שלום. שנאמר (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו. ואם נתן לו שלום ולא החזיר לו נקרא גזלן. שנאמר (ישעיה ג) גזלת העני בבתיכם. ומה אם הגוזל ברכתו של הדיוט נקרא גזלן הגוזל ברכתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה.
<h2>דף יב.</h2>
מצאתי בשם רבינו שמואל בן חפני גאון ז"ל. בכל הברכות כולן צריך לכוין לבו מתחלת פתיחתן על מה הוא מברך. אם על הפת או על הפירות או על היין או על השכר. כי אם התחיל בברוך וכוונתו לברך על הלחם ונמלך להופכה על התמרים, צריך לחזור ולהתחיל בכוונה שניה. לפיכך אם אמר ברוך וכיון ליין והשלימה שהכל, יצא. ואם אמר ברוך וכיון לשכר והשלימה ליין לא יצא. שהכל הולך אחר חתום ברכות. מצאתי בשם רבינו נסים ז"ל. המברך על הכוס ונשפך מידו אותו הכוס ובא לשתות כוס אחר, שחוזר ומברך פעם שניה והוא הדין לכל דבר. ומסתברא שאם לא שח שאינו צריך לחזור ולברך, והוא שלא נתעכב אלא מילא כוס אחר מיד. והמברך על המצוה לעשותה או על דבר לאוכלו לפי שעה, ולא עלתה בידו ונתעכב מעט, ואחר מכאן עלתה בידו, צריך לו לחזור ולברך. דאמרינן בירושלמי תני רבי חייא אין מברכים על הפת אלא כשהוא פורס. אמר רבי חייא בר יודא הדא אמרה הדין דנסיב עיגולא והוא לא אתא בידיה, צריך מברכא עלוי זמן תניינות. א"ר תנחום ברבי יודא והוא צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שלא להזכיר שם שמים לבטלה. וכתב החבר רבי צדקיה בר' אברהם הרופא, ומסתברא דשיעור עכוב זה כדי שאילת שלום תלמיד לרב. דהיינו שלום עליך רבי ומרי. דבהכי לא חשיבא הפסקה.
<h2>דף לג.</h2>
וכשם שאסור ליהנות בעולם הזה בלא ברכה כך אסור לברך ברכה שאינה צריכה. שכל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. לפיכך צריך אדם ליזהר בהן כדי שיברך כל ברכה בעונתה. באגדת תהלים, כתיב (משלי יח) מות וחיים ביד לשון. כיצד כלכלה של תאנים לפניו, נטל ואכל ולא ברך הרי מות. ברך ואכל הרי חיים. וכל מי שאינו מברך כל ברכה וברכה בעונתה נקרא גזלן.
<h2>דף לה.</h2>
כל מיני ירק וקטנית ששלקן מברך עליהן ועל מימיהן בורא פרי האדמה. ואפילו ירקות שדרכן להאכל חיין, כמו השומים והכרישים, אם בישלם מברך עליהן בורא פרי האדמה. אבל ירקות שדרכן להתבשל, כגון סילקא וכרובא וקרא וכיוצא בהן, אם אכלן חיין מברך שהכל. לפי שאין דרכן להאכל חיין, והאוכלן בטלה דעתו אצל כל אדם. ואם בשלן מברך בורא פרי האדמה. ודוקא כשאין אוכל עמהן פת, אבל אוכל עמהן פת, פת פוטרתן.
ומי שמברך לו כל ברכה וברכה בעונתה נקרא חסיד. דהא אמר רב יהודה האי מאן דמבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין. רבינא אמר מילי דאבות, אי נמי מילי דברכות. וכל המברך מתברך. שנאמר (בראשית יב) ואברכה מברכיך. קל וחומר לשכינה. וכל המברכן כתיקנן ובעונתן, יתברך מפי המברך כמה שנאמר (תהלים כד) ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלהי ישעו. אמן.
<h2>דף לו:</h2>
זנגביל (זנזי"רו בלעז) כשהוא לח מברכין עליו בורא פרי האדמה. ויבש אין מברכין עליו כלל, דלא חזי לאכול. ומצאתי בשם רבינו ישעיה ז"ל, אע"ג דזנגביל יבש דעם הדבש מרתיחין אותה, לא אמרינן דדובשא עיקר, דזנגבילא עיקר דלחמם קא עביד לה.
<h2>דף מ:</h2>
וכמהין ופטריות אף על פי שגדלים בקרקע יניקתן מן האויר. ואין מברכין עליו בורא פרי האדמה אלא שהכל. ואם שכח וברך על הירקות שהכל יצא. וכן על פירות האילן אם שכח וברך בורא פרי האדמה יצא. וכן אם שכח ולא ברך בין על פירות האילן, בין על הפת או לכל דבר אלא שהכל, יצא: כל דבר שאין גדוליו מן הארץ, כגון בשר בהמה וחיה ועוף ודגים, וחלב וגבינה. וכגון המלח והמים, על כולן מברך שהכל. ועל הפת שעפשה ותבשיל שעיברה צורתו, מברכים עליהם שהכל. ושכר תמרים. שכר שעורים. ושמרי יין שלא סיננן מברך עליהם שהכל. ואגוזים מטוגנים בדבש מצאתי בשם רבינו שלמה שמברכים עליו שהכל לפי שנשתנה האגוז מכמות שהיה. והחבר רבי צדקיה בר' אברהם הרופא ז"ל כתב, מסתברא דהוא הדין לכל מיני פירות שדרכן להאכל חיין ושלקן מברך עליהם שהכל.
<h2>דף מג:</h2>
תנו רבנן מנין שמברכים על הריח, שנאמר (תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו, הוי אומר זה הריח. מצאתי בספר שבולי הלקט. ברכות הריח הם חמש ברכות. אפרסמון. והדס. וקנמון. וכל שאר מיני בשמים שהם מין אילן. וחלפי דימא (רוזמרינ"ו) ושבולת נרד (אשפיק"א נרד"ו), והוא מין בושם, וחבצלת הגנות, בין עליהן, בין על המוגמר שלהן, בין אם כבש בהן שמן וקלט ריחם. על כולן מברך בורא עצי בשמים. אתרוג וחבוש ופריש, וכל דבר שהוא פרי, על כולן מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות. שמן אפרסמון מברך עליו בורא שמן ערב. סיגלי (וויאול"י) וחבצלת המדבר. וכל דבר שהן עשב שריחו נודף, מברך עליהם בורא עשבי בשמים. מושק"ו ועמר"א וקשטור"ו, שהן מיצי חיה מברכים עליהן בורא מיני (עשבים) [בשמים]. ובשמים של ע"ז ושל מתים ושל בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא ומוגמר העשוי לגמר את הכלים אין מברכים עליהם.
<h2>דף מו.</h2>
כל ברכה וברכה צריכה בפתיחתה הזכרה ומלכות. שיאמר בא"י אמ"ה, ובחתימה די לו לחתום בהזכרת השם לבד, שיאמר בא"י, ואין צריך לו לומר מלך העולם. וכל ברכה הסמוכה לחברתה כגון ברכה של קריאת שמע ותפלה וברכת המזון, כיון שפותחין בראשונה בברוך נפטרו האחרונות, ואין צריך לפתוח בהן בברוך, אבל חותמין בהן בברוך: ירושלמי אמר רבי מנא טופס ברכות כך הן. אמר רבי יודן מטבע קצר פותח בהן בברוך ואין חותמין בהן בברוך. מטבע ארוך פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך. מטבע קצר הוא כגון ברכת פירות לפניהן וברכת המצות. מטבע ארוך כגון קידוש והבדלה וברכת המזון. ובחתימת הברכות צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימה. ואמרי לה מעין פתיחה סמוך לחתימה. וצריך שלא יחתום בשתים.
<h2>דף נג.</h2>
הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח טוב. אפילו ישב שם כל היום. אינו מברך אלא פעם אחת. נכנס ויוצא, נכנס ויוצא. מברך על כל פעם ופעם.
